קורס פיזיולוגיה שיעור 2: רירית הקיבה מצוידת בחומר שמחסן את הקיבה שלא תאכל את עצמה.
התאים בהפיטל שבקיבה מפרישים הורמון בשם גסטרין – מפריש חומצת קיבה.
חומצת מלח ACL והגסטרין משוחרר, מתי שמזון חדש נכנס לקיבה והוא מעלה את ה-PH – אז משתחרר גסטרין שמוריד את ה-PH.
אנזים בשם פפסין – פועל ותוקף חלבונים
כל מה שחי מושמד בקיבה
פירוק מכני ואחרי כן פירוק כימי.
אחרי הפירוק יש ספיגה.
האוכל יתפרק עד ליחידות בסיס ויחידות הבסיס האלו נספגות עד שהן מגיעות למערכת העיכול והן מגיעות אל מערכת ההובלה והדם מעביר אותם לכל מי שצריך.
יש טפילים ששורדים, אך זה לא חוק. דג חיי ימות לדוגמא.
הקיבה היא האיבר הראשון במערכת העיכול שמתחיל את הספיגה ABSERSION. מה למשל נספג, מים, תרופות, מלחים.
לכן, אם לא אכלת כל היום ואתה שותה שלוק קטן אלכוהולי וההשפעה הזו תהיה מיידית.
כל חומר טוקסי אחר, כל רעל שאנו מכניסים לגוף, מי שמתמודד איתו הוא הכבד.
הכבד מפרק תרופות.
קורס פיזיולוגיה שיעור 2
אם רוצים שהתרופות ייספקו מהר יותר והרבה יותר, מוסיפים אלכוהול. ולכן, אסור לנהוג אחרי כן , כי התרופות מכילות אלכוהול.
זה כדי לבלבל את הכבד ולתת לו להתעסק עם האלכוהול ושלא יתעסק עם פירוק התרופה.
התחום: פרמצפטיקה – נותן לו להתעסק עם משהו כדי להרוויח את הכוח של התרופה.
אם אני רוצה שהתרופה תהיה פעילה בקיבה, שמים אותה בתוך קפסולה שמתמוססת בחומציות והקאפסולה מגיעה לקיבה ומתמוססת ומשחררת את התרופה.
אם לא רוצים שתתמוסס בקיבה, אז עושים שהקאפסולה לא תהיה רגישה ואז מכינים אותה בכדי להכין את התרופה שתפתח באיזו תחנה שנרצה.
בשר שמן מהווה הגנה ומגן לכבד.
דיאטת אפלאו וקטגוני ועוד המון תיאוריות של נטורופתיות על תזונה וכו'. אין עובדה קיימת על כך ששומן מן החי או הצומח בריא או מגן יותר.
המעי הגס
אחרי הקיבה יש את המעי הדק. ההתחלה של המעי הדק נקראת טרסריון או בלעז דוא דנום
השם טרסריון נובע מאורכו – טריסר אצבעות, בערך 25 ס"מ אורך.
כל אצבע זה בערך 2 ס"מ.
הטריסריון בנוי בצורת פרסה, ובאמצע הפרסה יש לנו אזור כניסה של צינור.
אפילואוס שממנו מתחיל הטריסריון בצורת פרסה ובאמצע הפרסה יש לי כניסה של צינור לתוך מרכז הפרסה של הדואדנום.
הצינור הזה מגיע משתי מקומות.
נקרא פקריאס או לבלב.
על הפקריאס יש תאים שנקראים לנגרהנס – בלבלב.
יש לנו שם תאים שמייצרים הורמונים.
לבלב – תפקידי הלבלב איבר אנדוקריני
בתוך איבר אנדוקריני – המערכת שמפרישה הורמונים – אחראית על הפרשת ההורמונים.
תאי אלפא מייצרים גלוקגון.
ואילו תאי בטא מייצרים אינסולין.
שני ההורמונים האלו, תפקידם לווסט את ההורמון סוכר בדף.
תפקיד מאוד חשוב של הלבלב, הוא שהוא אחראי על רמות הסוכר בדם.
התפקיד הארדוקריני של הלבלב, והוא עושה זאת באמצעות זה שהוא מייצר הורמונים לדם.
שולח אותם לדם ומווסט בעזרת ההורמונים האלו את רמות הסוכר בדם.
בתור איבר אנדוקריני, זה תפקידו – לייצר הורמוני אינסולין וגלוקגון, בעזרת תאי הלנגרהנס.
לבלב – איבר אקסוקריני
הלבלב מייצר חומרים שנשפכים לצינור – החומרים האקסוקרינים.
מפריש חומרים סותרי חומצה – בסיסיים.
למשל:
בי קרבונט – סודה לשתייה אשר מנטרלת את החומציות של המזון, שמגיע מהקיבה דרך הפילואוס ומגיע אל הטרסריון.
המזון מהקיבה מגיע בחומציות מאוד גבוהה ונשפך על ידי חומרים סותרי חומצה שנמשכים מהלבלב, והם סותרים את החומצה והסביבה הופכת להיות בסיסית יותר, מעל 7 – בערך 8.
פתאום הכול הופך להיות בסיס ועם סביבה 8.
חומרים שמשחרר הלבלב.
הוא משחרר גם אנזימי עיכול:
עמילזה – מפרקים פחמימות.
לימפזה – מפרקים שומנים.
אנזימים – מפרקים חלבון.
קרבו פפטידזה – מפרק גם פחמימה.
לבלב – פתולוגיה
הלבלב הוא איבר חשוב ביותר.
מחלה שפוגעת בלבלב – CF – פגיעה בשתי מערכות – מערכת נשימה ומערכת העיכול.
הם לוקחים כדורי פנקריאס, אשר עוזרים למערכת העיכול.
משחרר חומרים סותרי חומצה ומשחרר אינזימי עיכול למיניהם והוא מאוד חשוב לעיכול.
קושי לעכל שומנים.
אחד הביטויים הוא מה שנקרא סרטוראה – צואה שומנית.
אחד הסימנים ל CF , הוא סימני שומן במים לאחר הצואה.
תבחיני זיעה – שמים מדבקה על היד ואז בודקים את הפרשת הזיעה, את מפרישי הזיעה.
מה עוד?
הפרשות הליחה הן ממש דביקות וזה מזדהם בקלות והם לא מחזיקים מעמד.
היום יש תרופות והם מגיעים לגילאי 40-50 + ועם ילדים עם מחלה רטססיבית.
הלבלב הוא איבר, הנמצא על דופן הגב והוא אנדוקריני וסנדוקריני.
מייצר חומרי ביסוס חומצה וחומרי עיכול והוא מאוד חשוב להמשך תהליך העיכול.
כיס מרה
מתחבר למעי הגס עוד צינור שמגיע מכיס המרה.
כיס המרה הוא שק של נוזל, שמכיל מיצי מרה – והוא מצוי בין אונות הכבד.
מי שמייצר את מיצי המרה, זה הכבד.
הכבד מייצר מיצי מרה ואוגר אותם בכיס המרה.
כיס מרה מדיי פעם מתכווץ והתכולה שלו עוברת בצינור, מתחבר לכניסה שבין הצינור לפנקריאס והוא מתחבר לזה ונכנס לטריסריון.
כיס המרה מפריש נוזל ביסוס חומצה שתפקידו להוריד את רמת החומציות שמגיע אל מעי הדק.
תפקיד המרה הוא לבצע אמולסיה – תהליך שנקרא תחליב.
אמולסיה – תחליב – שהפרודות של השומן נפרדות לפרודות קטנות ומתפזרות במים, זה נקרא תחליב.
השומן בא בגושים ובמולקולות ענקיות שקשה מאוד לתקוף אותן.
ככל שהפרודות של החומר יהיו קטנות יותר, אני אוכל לתקוף אותם יותר.
אני מגדיל את שטח הפנים יחסית לעומק.
בתחליב, השומן מתפרק לפרודות קטנות מאוד, שניתן לתקוף אותן או בגלל שטח פנים גדול.
כשדברנו על ההריטוצידין שחיות 120 יום, בתום 120 יום הן מתות או יותר נכון, מישהו הורג אותן והן מתות בכבד וגם בטחול.
כתוצאה מהפירוק של כדוריות דם אדומות, הכבד מייצר חומר שנקרא בילירובין, אשר הוא חומר רעיל ולכן תפקידו של הכבד לנטרל רעלים.
כל כדוריות הדם מיוצרות במוח העצם.
הוא צריך לזרוק אותן מחוץ לגוף, הוא שופך אותו אל מערכת העיכול דרך צינור המרה.
הבילירובין, שהוא בצבע צהבהב, נשפך לטריסריון ומרגע זה הוא ממשיך לצעוד ולהתקדם עם האוכל, עם המזון, ומכאן הוא מתקדם עם המזון והוא ממשיך להתפרק ומצבע צהוב הוא הופך להיות צבע חום והוא למעשה זה שצובע את הצואה בצבע המוכר שלה.
אנשים שמתלוננים על צואה בהירה, צריך לבדוק להם את הכבד.
כבד כיס מרה- פתולוגיה
אבנים בכיס מרה – הדרך מהמרה אל הטרסריון חסומות עם אבנים, ואז הוא נשפך לדם ואז הבן אדם יראה צהוב.
צהבת חסימתית. היא לא מדבקת, היא לא מסוכנת כמו HEPATITIS B.
אבנים בדרכי המרה.
זה גורם לזה שהבילי רובין ישפך לדם ואז הצואה תהיה בהירה.
היא תהיה צהובה ויהיו לה סימפטומים צהובים, זה מאוד מפחיד וכל הסביבה צריכה להתחסן.
וברגע שהאבנים מוסרות, זה נפתר.
הכבד מייצר חומרים ועוטף את החומר בשביל להעיף את החומר שהגיע אליו למקומות אחרים.
לעטוף במעטפת ולשלוח אותו לאן שהוא. פה הוא שולח אותו לקיבה.
אם חותכים אותו הוא משלים את עצמו. יש לו תכונות מיוחדות והוא איבר מדהים. בין היתר יש לו יכולת התחדשות.
הוא לוקח את הבילירובין וזורק אותו לעיכול דרך כיס המרה והטריסריון.
הכבד מייצר בילירובין, יש בו חומר והוא חייב להתמודד איתו אז הוא מקמבן אותו בנתיים, שהוא יכול לשלוח אותו לבנתיים, שהחומר לא יהרוס שום דבר בדרך, בחמות מסוימת החומר הזה רעיל על הגבול, הוא שולח אותו דרך כיס המרה אל צינורות העיכול, הכבד מנטרל רעלים – כל רעל שנכניס לגוף הכבד מנטרל.
איך נולדים עם צהבת?
לפעמים כשיש חוסר התאמה בין דם האם לדם התינוק, זה גורם לאנוליזה בגלל חוסר התאמה מוחלט.
אם אין התאמה מושלמת.
גם על זה היום אין בעיה, נותנים זריקות וזה מסדר את תאי הדם של התינוק.
הרעל הזה יכול להיות בגבול נורמה מסוים, נמוך מדי או גבוה מדי זה פחות טוב, הוא יכול להיות בגבול מסוים עד שהוא יוצא מהגוף. זו הדרך של הכבד להתמודד עם כל מיני חומרים שצריך להפטר מהם בגוף.
מיצי המרה מכילים חומרים מבססי חומצה וחומרי עיכול (אנזימים) וגם פסולת רעילה למשל בילירובין, רובן הוא פירוקן של כדוריות דם אדומות וזה קורה כל הזמן והכבד מייצר מהם את הבילי רובין. הבילי רובין בצבע צהוב, עובר דרך צינורות המרה אל הטריסריון ונשפך אל הטרסריון וממשיך להתפרק במעי והופך מצהוב לחום, וצובע את הצואה.
פתולוגיות קיבה
כיב – פתולוגיה אולקוסולכוס
אולכוס אולקוס – גסטרוסקופיה – בדיקה שנכנסים עם צינור ומצלמה ונכנסים אל הקיבה עד לטריסריון ואוי אם יש כיב או פצע מדמם או משהו כזה.
לפעמים אין ברירה, אם הכיב הזה הוא מאוד פעיל ומאוד מציק אלא לנתח ולהוציא.
מוציאים חלק מהקיבה.
הקיבה מבחינת מערכת העיכול, היא לא איבר מאוד חשוב ואפשר להוריד חלק גדול מהקיבה וגם את כל הקיבה ולא קורים דברים דרמטיים.
יש איזור נגוע, מורידים ומשאירים את כל השאר – ממשיכים לחיות עם זה הרבה מאוד שנים.
ההבדל בין אדם שיש לו קיבה לבין אדם שאין לו קיבה הוא , שאדם שאין לו קיבה יכול לאכול רק ארוחות קטנות ולעיתים דחופות.
הוא לא יכול לאכול ארוחות עם מסות גדולות.
ניתוחי קיבה: בניתוח – משאירים שרוול או צינור, מעבר.
סרטן הקיבה
פעם פרוגנוזה פחות טובה.
אם מישהו מתלונן על דברים מסוימים, אדם מגיע לרופא עם אנמיה – חסר דם.
מיד חושדים בדימום אנמי.
דימום פנימי במערכת העיכול.
קולונוסקופיה וגם גסטרוסקופיה:
גסטרוסקופיה – בודק אם יש וושת צרובה, כיבים וכו'.
היה וזיהו, כיב או סרטן, ניתן להוריד חלק ניכר מהקיבה.
אם המנתח רואה את המצב, אז אפשר לתקן בדרך אחרת.
קולונוסקופיה בודק אותו הדבר מהצד השני.
טריסריון – צינורות מהמרה ומהלבלב.
הלבלב הינו איבר אנדוקריני ואקסוטריני
תפקידו הוא לווסת את רמות הסוכר בגוף.
כידוע, כשאנו אוכלים מזונות פחמימתיים, בגוף זה יתפרק למרכיבים בסיסיים שנקראים גלוקוז.
הגלוקוז עובר עם הדם אל התאים.
אם יש בעיה בוויסות רמות הסוכר בדם, מתקיימת מחלה מאוד מוכרת – סוכרת – דיאבטיס מדיפוס.
אנו מבחינים בשני סוגי סוכרת שונים, עם אקיולוגיה שונה שנגרמים בצורות שונות.
- סוכרת TYPE 1 – סוכרת נעורים לכאורה. מחלה אוטואימיונית. במקרה הזה, הגוף תוקף תאי בטא בלבלב, תאים שמייצרים אינסולין ועם הזמן התאים האלה הולכים ונהרסים. בהתחלה הילד יאבד תאי בטא וברגע שהוא מגיע לאובדן של למעלה מ-90% , אם לא ניתן לו אינסולין, הוא לא יחזיק מעמד. וללא אינסולין מבחוץ הוא נידון למוות.
לכן, חולים ב TYPE 1 נזקקים לקבלת אינסולין מבחוץ, במשך כל חייהם. כי אין להם תאי בטא שמייצרים את האינסולין. - סכרת TYPE 2 – סוכרת מבוגרים לכאורה.
* אין לזה משמעות מבוגרים או נעורים, זה לא אומר שהם לא מקבלים את זה והם לא מקבלים את זה.
אין בה הרס של תאים, התאים מייצרים אינסולין, אבל פתאום האינסולין לא מתפקד.
יש אינסולין, רק שתפקידו של האינסולין הוא להכניס את הסוכר לתאים ואת זה הוא לא מצליח לעשות – טימגוטת. – זה השם המקצועי שלו.
בדר"כ מתלווה בזה השמנה, ומצטרפות למאגר הזה עוד כל מיני תופעות גופניות, וביחד מקבלים תמונה מסוימת (כמו לחץ דם, שומנים גבוהים בדם וכו').
ישנה תסמונת שנקראת תסמונת מטבולית – שזה מכלול שכולל ערכים גבוהים של סוכר, ערכים גבוהים של קולסטרול, לחץ דם גבוה וזו תסמונת שהולכת בדר"כ ביחד.
זאת טריאדה – 3 דברים שהולכים ביחד – סוכר, קולסטרול, לחץ דם.
מה התסמינים: צמא גבוה, השתנה מרובה ובדר"כ תיאבון.
אם הוא מגיע להיפו-גלוקוז – פחות מדיי סוכר – יכול להביא לעלפון.
וחייב לדחוף לו סוכר לגרון.
אם הוא מגיע להיפר-גלוקוז – יותר מדיי סוכר.
TYPE 2 – אפשר לשנות בשינוי תזונתי ובשינוי אורח חיים וגם הורדת סטרס מנטלי/נפשי.
לחץ נפשי שגורם להפרעות גופניות – בעולם הרפואה אין חוקים.
אם זה לא עוזר, מוסיפים תרופות, ואם התרופות לא עובדות, אז מוסיפים אינסולין.
תרופות שמעודדות ייצור אינסולין, ופעילות אינסולין.
בשלב אחרי הרבה שנים, אין ברירה והם צריכים לטפל בזה.
רמות הסוכר הרצויות בדם הן:
ישנה ערכת מדידה לסוכר שנקראת גלוקומטר שמודד את אחוזי הסוכר בשניות.
חור קטן בעזרת מחט, דגימה קטנה מאוד של דם ועם מכשיר ובתוך כמה שניות מגלים את רמות הסוכר בדם.
רמות הסוכר בצום הן בין 80-100.
רמות סוכר של היפו גליקמיה – 50-60 – מרגיש שהולך להתעלף, ממש חלש.
הוא מרגיש שהוא רוצה לאכול משהו מתוק והוא מבקש סוכריה עוגיה או איזה משהו אחר.
פוליאוריה, פוליפגיה הרבה רצון לאכול. פגיה זה לבלוע.
בולידיפציה, צמאון.
ערכים גבוהים של סוכר, הבן אדם לא מרגיש אותם – סוכר נמוך הוא מאוד דרמתי, הוא יכול ליפול ולהתעלף ולאבד הכרה.
יכול להיות 600-800 סוכר והוא לא מרגיש דבר שונה.
זו לא סכנה מיידית.
רמות סוכר גבוהות בדם, לאורך זמן הן הרסניות והן הרסניות לכלי דם קטנים ולעצבים קטנים.
ומה שנהרס בסוכרת, לא נהרס ביום, אלא זה תהליך של שנים.
פוגעת בקצות כפות הרגליים והידיים ומשם זה מתרכז יותר ויותר פרוקסימאלית, אך הפגיעה היא קודם כל דיסטאלית.
זה פוגע בכלי דם קטנים בכליות, בכלי דם קטנים בלב וזה פוגע בכלי דם קטנים בעיניים.
בדיקת פונדוס, בדיקת קרקעית העין , כדי לראות שאין נזק אצל חולי סוכרת.
אצל גברים היא גם פוגעת ביכולת המינית, באימפוטנציה וכל מה שאמרנו.
היא מחלה שפוגעת במערכות רבות, ואחרי הרבה שנים היא מתחילה לתת את אותותיה.
איזון באמצעות תחזוקה של כדורים וטיפולים, אז ההתמוטטות תהיה יותר איטית.
תסמונת מטבולית היא תסמונת שבאה לתקן דברים של קולסטרול, לחץ דם, סוכר – טריאדה.
ושיש את התסמונות האלו – כתוב הנ"ל סובלת מתסמונת מטאבולית.
ייתכן שיש פה השתלשלות תורשתית. תכונות גנטיות עוברות הכי מהר והכי טוב.
המעי הדק
הדואטנום, האיג'יג'ונום והאיליום – גם למעיים יש עצם שנקראת איליום.
המעיים הדקים, תפקידם הוא מאוד חשוב במערכת העיכול.
במעי הדק מתבצע פירוק של כל המזונות, לאחר שקבלנו אינזימים מהלבלב, את כל שלושת סוגי האינזימים.
באיג'יג'ונום יש לנו יותר פירוק, וכשאנו מגיעים לאיליום, היא מתחילה יותר ספיגה.
כמה שמתקדם יותר, עובר מפירוק לספיגה.
אם אני מסתכל על המעיים, בהפיטל אני רואה בפנים כמין אצבעות כאלו, כמו אצבעות קטנים מקרוסקופיים, שהם מגדילים את שטח הפנים והמגע עם המזון וזאת כדי גם לפרק את המזון וגם לספוק אותו.
האצבעות או הבליטות האלו, בתוך המעיים נקראות ויליי וזה על מנת להגדיל את שטח הפנים והמגע בין המזון.
על הויליי, יש לנו תאי ספיגה והם סופגים מהמזון המפורק מכני וגם כימי.
המעי הדק, הנגמר בבטן ימין תחתונה ומתחבר כאן לבטן ימין תחתונה, לצינור עבה יותר שנקרא המעי הגס או הקולון – נקרא גם לארג' אינטסטין והקטן נקרא סמול אינטסטין.
הקולון – העבה. מתחיל מבטן ימנית תחתונה ועולה למעלה חוצה לצד שני ויורד בצד שמאל למטה.
מבנה המעי הדק
הקולון מתחיל מבטן ימנית תחתונה:
לחלק העולה קוראים – אסנדינג קולון.
ואז הוא עובר לצד שני מקולון שנקרא – טרנסוורס קולון.
ואז מבטן שמאלית עליונה הוא יורד למטה – דיסנדינג קולון.
הקולון מתחיל מבטן ימין תחתונה – האזור שבין המעי הגס – הנקרא הסקום.
האזור האחרון בקולון נקרא סיגמויד.
לאחר מכן יש את המעי הישר – הרקטום שנגמר בפתח שנקרא אנוס – פי הטבעת.
המעי העיוור – התוספתן – הפנדיקס
בבטן ימין התחתונה, בצד שמאל בקצה לקולון הראשון.
אזור לא פעיל, חתיכת מעי שלא כל כך ברור מה תפקידו.
אם נכנס שם מזון, אין למזון לאן לצאת ואז הוא עלול לפתח שם דלקת ולגרום לתוספתן להתנפח, אפנדיציטיס – וזה עלול להתפוצץ, אם לא מטפלים.
אם הוא מתפוצץ, התכולה נשפכת אל חלל הבטן וזה פרפורציה – התכייבות.
יכולה להיות של כל מיני גורמים במערכת העיכול וזה מצב שכרורגים מאוד לא אוהבים, כי לפתוח בטן ולהתחיל לנקות ולשאוב זה קשוח.
אם מגיעים עם כאבים בבטן ימין תחתונה וחושדים בדלקת, מנתחים ומוציאים אותו באודו מודלק, לפני הפיצוץ.
תכולת המעי הגס, נכנסת כשהוא דלילה כמו מרק – המזון הוא בצורת נוזל, כאשר הוא נשפך מהמעי הגס לדק.
המעי הגס, בכל המסלול ח' הזה – עולה, חוצה, יורד, יש ספיגה של נוזלים, אשר הולכים ונספגים לכל אורך הצינור, עד שבאזור הסיגמואיד, בפיתול האחרון, המזון הופך לצואה – בפי הטבעת.
תפקידו א' א' – ספיגת סוגי נוזלים ובסוף הצינור מתקבל מוצר שנקרא צואה מוכנה.
בנוסף, הקולון מלא בחיידקים סימביוטים – זה נקרא פלאורה, כי זה פורח. כמות עצומה של חיידקים.
יש לנו בערך קילו ממשקל הגוף , חיידקים.
הגוף מאחסן בתוכו במעי הגס כמויות עצומות של חיידקים סימביוטים, חיים בשלום – אני נותן להם שירות והם נותנים לי שירות.
והם עושים לי עבודה שהגוף לא יכול לעשות, רק הם בתור חיידקים, מסוגלים להוציא משאריות המזון שעוברות במעי הגס, מסוגלים לפרק ממנו ויטמינים ולספוג אותם.
גם הריאקציות האלו, מיוצרים גזים והגזים האלו ייפלטו בחלק התחתון של הגוף.
משמע שתהליך יצירת הגזים הוא חשוב וחיוני.
גראפס
אם נכנסו גזים בזמן האוכל, הגזים שיצטברו עד הקיבה יוצאים בגרפס.
חוץ ממצב של פיסטולה,
פיסטורה
מעבר בין 2 איברים שמכוסים בשכבת הפיטל
אנטיביוטיקה הורגת את כל החיידקים האלו ואז יש הפרשות בנרתיק אצל נשים, כי יש חיידקים אחרים שפוגעים ומזיקים.
תינוקות עד שהם מפתחים את חיידקי הפלאורה, הם סובלים מאוד מעיכול, בלי קקי או מהמון שלשולים.
כמות החיידקים הזרים החיים בתוכך, היא מאוד משמעותית והכול תלוי באוכלוסיה שיש ביני לבין מישהו אחר – מה מגדל כל אחד בגוף שלו.
הם גם יפרקו באופן שונה תרופות ולכן, תרופה שתעבוד עליי, לא תעבוד על מישהו אחר.
פתרון:
יש תהליך שנקרא השתלת צואה, לוקחים מיצי צואה מאדם בריא ומזליפים אותם למעיים של אדם חולה, והתוצאות הן מדהימות.
ממצאים – לוקחים מיצי עיכול מאדם בריא ומזליפים אותם למעיים של אדם חולה.
המעי הגס זה דבר מאוד חשוב והמעי הדק פחות.
גידולים במעי הגס – סרטן
אצל גברים הגידול הנפוץ ביותר, זה סרטן ההרמונית
אצל נשים הגידול הנפוץ ביותר, זה סרטן השד
אצל שני המינים , הסרטן הבא בתור זה המעי הגס.
הסרטן נפוץ מאוד, עם כי לא קטלני – יש לו פרוגנוזה די טובה בדר"כ – ההשתלשלות של המחלה.
ואם מגלים אותו בזמן, הפרוגנוזה מאוד טובה.
עובדים נגד הזמן, והגידול נראה כך – פוליפ קטן שהולך וגדל ומשתרש בתוך הדופן עד שהוא ממש חוסם את המעי.
במצב הזה מפוליפ, מה שקורה שהמזון שעובר פה בצינור, גורם לפוליפ הזה להישרט והוא עלול לדמם. כמות הדם היא מזערית ולכן, צריך לחפש את הדם הזה בצואה.
בדיקת דם סמוי בצואה, כי לא רואים בעין בלתי מזוינת.
אם בבדיקות מגלים שיש ירידה בברזל, אחת החשדות המיידים זה גידול במערכת העיכול.
קולונוסקופיה – נכנסים דרך פי הטבעת ומגיעים עד הסקום – אם הבודק רואה איזה שהוא פוליפ, הוא מוריד אותו באותה הזדמנות ושולח אותו לבדיקת מעבדה- ולראות אם הוציא אותו בשלמותו או רק חלק ממנו.
לכן, דם סמוי לצואה, הוא בדיקה שגרתית, שמבוצעת מגילאי 50 או מגילאים צעירים יותר, אם יש סיכון משפחתי – אם לאבא או לאמא של המטופל, היה סרטן במעי הגס, מתחילים לבדוק לו כבר בגיל יותר מוקדם.
אם יש הרבה פוליפים , יש היווצרות של סרטן במעי הגס.
ממלאים במעטפה 3 פעמים עם מדבקה צואה על המעבדה ואם יש דם סמוי בצואה, זה יגיע לרופא ואז הוא יזעיק את החולה ואם הבדיקה תקינה, זה בסדר.
סרטן הלבלב הוא קטלני.
סרטן הקיבה הוא קטלני.
סרטן המעי הגס הוא פחות קטלני.
לפעמים הוא מאוד קרוב לפי הטבעת.
לעיתים, נוכחות הימצאותו של הגידול הוא מאוד.
לתהליך הזה קוראים סטומה –
שקית על הבטן, חור באמצע הבטן – אם יש גידול ממש על פי הטבעת.
פי הטבעת – אנוס
האנוס הוא הפתח שדרכו מופרשת הצואה החוצה.
פתולוגיה פי הטבעת
במיוחד אצל בנות, שאינן הולכות לשירותים ברגיל ואם אינן כמה ימים לא בשירותים.
והן מתאפקות זמן רב, כמה ימים – שבוע.
יוצאות יום ראשון לבסיס ולא הולכות לשירותים כל השבוע ורק כשמגיעות הביתה, הולכות לשירותים.
מביישנות, סביבה נוחה, לא אוכלות בכדי לא ללכת לשירותים.
מה שעלול לקרות, הנוזלים ייספקו מהצואה יותר ויותר ואז יווצר אבני צואה.
לא להתאפק כל כך הרבה זמן, רק מספר שעות בלבד.
גם אצל ילדים קורא בדר"כ.
מה שקורא באבני צואה, הן רוצות להתפנות והן לא יכולות , כי זה מאוד יבש וזה מאוד לא נוסע..
פיסורה
אחת התקלות נקראת פיסורה – הוא סדק , פצע בהיקף של פי הטבעת.
ואז כשרוצים לצאת, מנסים וברגע שזה מתחיל להתקדם, זה גורם לכאבים.
הסדק יכול להיגרם מאבני צואה ומעוד דברים.
תהליך נפשי רגשי שמישהו עובר.
התאפקות עלולה להחמיר את המצב.
הטיפול הוא באמצעות משחות והלחשות – מורחים מסביב לפי הטבעת, או שמנים שמורחים.
ויש כאלו שגם נכנסות לתוך פי הטבעת.
אזרוקאין – בעל אלמנט מאלחש.
לפעמים זה מכיל גם סטרואידים ובמקרים מאוד קשים, אז צריך גם ניתוח.
טחורים
טחורים: כלי דם שהדופן שלהם גדל, והם יכולים להיות פנימיים בדופן הפנימי או חיצוניים, מחוץ לפי הטבעת.
בדר"כ זה נראה כמו גרגיר אפונה או תפוח ונפוח.
והבעיה בטחורים , שהם עלולים להתפוצץ ולדמם.
הם מתפתחים אצל נשים בלידות ואצל גברים היושבים הרבה.
נובע גם מהקשרים תזונתיים.
רואים דם טרי – אדום.
אם יש דימום פנימי יותר, פרוקסימאלי, הצואה תהיה שחורה.
הברזל בדם, צובע את השחורה עד כדי שהיא נעשית צואה שחורה.
הנקראת מלנה.
פרוקטולוג – רופא תחת מומחה טוסיק.
פיסטולה
פיסטולה זה מצב באנטומיה בכלל – חבור מקום למקום אחר שלא צריך להיות או קשר בין 2 גורמים שלא צריך להיות.
מצב שיש ניקוז בפתח בגוף. למשל, יכולה להיות פיסטולה בין המעי לנרתיק ואז צואה יוצאת מהנרתיק.
באותה מידה יכולה להיות פיסטולה, בין שלפוחית השתן למעי.
בין הקיבה למעי. ואז הבן אדם מקיא צואה.
גילו בחור שהגוף שלו מייצר המון פיסטולות. כל יום הוא מתעורר עם כל מיני הפרשות.
חיבור חדש שנוצר בגוף, לא טבעי.
הגוף עשה והחיידקים יצרו גם ביחד.
פיסטולות קורות והן יכולות לחבר בין מקום למקום שאין צורך באופן טבעי לחבר.
אפשר להשתין צואה, גזים וכו'.
