ריאקציה – קורס פיזיולוגיה
ריאקציה – קורס פיזיולוגיהקורס פיזיולוגיה: הפיכה של משהו אחד למשהו אחר – בעזרת עיסוי פרטי , יש תאוריה של שינויי ריאקציות בשרירים.
לדוגמא, שבוע למעבר לחומר אחר.
אם אי מוסיף לריאקציה הזו חומר מסוים, הריאקציה תתרחש בפחות זמן.
קטליזטור
קורס פיזיולוגיה: מילה שגם מושאלת, אפילו לתהליכים פוליטיים או חברתיים.
החומר שמוסיפים, נקרא בשפה המקצועית – קטליזטור, זרז.
גורם שנוכחותו מאיצה את ביצוע הריאקציה.
משהו גורם למשהו , משהו מזרז תהליך מסוים.
החומרים של הזרז, ספציפיים לריאקציה מסוימת והם עובדים על מצע – סובסרט זה המצע שעליו פועל הקטליזטור והוא ספציפי.
עובד רק על מצע מסוים, אחרת לא יקרא כלום.
חימום מבצע ומאיץ תהליכים כימיים. העלאת טמפרטורה.
ידוע שאם אני מעלה טמפרטורה של תהליך מסוים, ב-10 מעלות, אני מכפיל פי 2 את מהירות הריאקציה.
ריכוז – שינוי ריכוז של חומר , אני משנה את קצב הריאקציה שלו.
קטליזטור הזרזים נקראים בעולם הביולוגיה אנזימים.
הם הזרזים שאחראיים לביצוע פעולות וריאקציות מסוימות.
בגוף האדם אני לא יכול לשחק בטמפרטורה, כי יש לנו הומאוסטזיס – חום קבוע.
ווזו קונסטרקציה ווזו אינטזיה.
מערכת אוטונומית שפותחת וסוגרת כלי דם.
לכן, בגוף לא ניתן לשחק עם האלמנט של הטמפרטורה, כי כל שינוי שאני אעשה, הגוף מיד יתקן לנורמה הרצויה. בעליה וירידה של הטמפרטורה, אם הגוף תקין.
שינוי בריכוזים המביא ריאקציה.
יש אלמנט מאוד קרדינאלי במערכת העיכול – שמבטא הרגלים בין קטע לקטע שמדבר על סביבה חומצית בסיסית.
יש לי עוד אפשרות לשנות את הסביבה, פרט לטמפרטורה אני משנה רמת PH חומציות בסיסיות.
סרגל PH
קורס פיזיולוגיה: לדוגמא – סרגל שמתחיל מ-0 ונגמר ב-14. הנייטרליות מתחיל ב-7, לא חומצי ולא בסיסי.
ערך הגבה על כל בקבוק של מים הרוב הנוזלים, רשום 7.32 או איזה שהוא ערך מסוים שקרוב ל-7.
סרגל הPH – יש לו 14 שנתות והאמצע הוא 7 וזה אומר שאין בסיסי ואין חומציות.
אם אני יורד מה-7, אני מתחיל לשבת בכיוון ה-0, אני מדבר על חומציות, בצד השני קרוב יותר ל-14, זה יותר בסיסיות.
ככל שאני נע מה-7 לאחד הצדדים, אני מקצין את החומציות או את הבסיסיות.
כאשר 6. ומשהו זה מעט חומצי, 3 זה חומצי, 0.5 זה מאוד חומצי.
ההבדל החומצה משדרת OH+ ובסיס OH- וזה בא להעיד על רמת הפעילות של החומר.
ככל שהוא יותר חומצי הוא מאוד מסוכן כי היכולת שלו לשחרר יוני OH+ הוא מאוד גבוה.
כשאני נא מה-7 ומעלה, אני מתקרב לתחום הבסיסיות
וזה מסוכן באותה מידה כשאני הולך לבסיסיות.
חומצה או בסיס חזק הם שניהם חזקים וקטלניים באותה המידה.
האחד משחרר יונים מסוימים והשני יונים אחרים.
שניהם מעידים על רמת הפעילות.
11-14 זה בסיס חזק מאוד.
הסביבה הזו של ה-PH, אם אני משנה אותה, אני משנה פעילות אנזימטית בקטעים מסוימים.
או נאמר אחרת, מערכת העיכול היא צינור ארוך שמתחיל בפה ונגמר בפי הטבעת והוא בנוי ממקטעים, כאשר כל קטע מאופיין בפעילות אנזימטית ספציפית והפעילות האנזימטית הזו, מאופיינת או מתאפיינת ב-PH.
אז אמרנו שהאנזים הוא ספציפי לריאקציה מסוימת, אם ניקח אנזים ונשים אותו במקום אחר, הוא יודע לפתוח רק מנעול ספציפי מסוים שהמפתח שלו מתאים לו.
חייבת להיות ספציפיות וכדי לאפשר לו לפעול, צריך לאפשר לו את התנאים שהוא עובד בהם במיטבו.
אנזים הוא קטליזטור בעולם החיי.
תגובות לזרז , לדוגמא: אני רוצה להכין לחם, להפוך לחם מחמצת יקח בערך 5 ימים.
ישנה אפשרות לבצק הזה לתסוס, פחות מ-7 ימים.
יש אפשרות לקצר את התהליך באמצעות זרז שנקרא שמרים.
השמרים הם הזרז שלי לקטלזיטור.
בחומרים כימיים אין בעיה להאיץ תהליכים באמצעות טמפרטורה.
בכל קטע יהיו אנזימים פעילים אחרים שדורשים סביבה מתאימה, במערכת העיכול.
מערכת העיכול
קורס פיזיולוגיה: מערכת העיכול , מדברת על 2 תהליכי פירוק.
כשאני מפרק מזון שאני מכניס אליי, אני מפרק אותו ב-2 רמות:
- פיזי מכני – מכנו
- פירוק כימי – מפרק ברמה המולקולרית במזון ומפרק אותו בהתאם לצורך של הגוף
מערכת העיכול מתחילה מזה שאנחנו רואים את המזון שלה, מעצם המראה של המזון אנו מחליטים אם הוא יכנס אלינו או לא יכנס.
אנו קודם בוחנים עם העיניים ואחרי כן, בוחרים לאכול או לא.
בטבע יש צבעים שהם אסורים, צבעי אזהרה – אל תגע בי, אני רעיל.
בעלי חיים או צמחים.
הקשר הראשון עם המזון הוא באמצעות העין.
ואז הקשר השני הוא עם הריח – ALL FACTORY עצב קרניאליי והוא סנסורי. חמורצפטורים. מאוד רגיש.
הישרדותי, מחייתי, ומיני – חוש מאוד חשוב הוא חוש הריח.
אנו קולטים פרודות, אטומים, של ריח גם ממרחק מסוים ואנו מתקרבים או מתרחקים ממזון או ממקום כלשהו, בגלל זה.
אחרי שהמזון עבר את 2 הפילטרים האלו, נכנס לנו לפה.
הפה בנוי ממערך של 32 שיניים, רבעים של 8 שיניים בכל רבע.
בכל רבע פה, יש לי 8 שיניים. 8 שיניים קדמיות הן החותכות, תפקידן לחתוך את המובע.
השן ה-3, נקראת ניב והיא בדר"כ חדה יותר וצרה יותר, והבאות הן טוחנות.
ההבדל במבנה השיניים, הוא שלבעלי חיים אוכלי בשר, יהיו בעלי ניבים חדים יותר, מתאפיינים בחדות הניבים ובפעילות הניבים. ולבעלי חיים צמחוניים יש שיניים טוחנות גדולות יותר שאמורות לשחוק ולדחוק את העשב ולטחון אותו.
הניב נועד להינעץ בבשר ואז בעל החיים מנער את הראש וקורע את הבשר.
שיניים מעידות על טורפים – ניבים
שיניים מעידות על צמחוניים – טוחנות
הלשון
עוד בפה, הלשון. תפקידה לערבל את המזון ובוחשת כל הזמן, למען טחינת המזון.
הרוק
הגורם הבא שהוא חשוב מאוד בפה, הוא הרוק. הוא מופרש במשך 24 שעות ביממה.
לפעמים יותר ולפעמים פחות. הוא מופרש על ידי 3 צמדים של בלוטות.
בלוטות Parotis
מצד האוזן – 2 בלוטות
בלוטות Submandibular
2 בלוטות אשר נמצאות מתחת ללסת התחתונה
בלוטות Sublingual
2 בלוטות אשר נמצאות מתחת ללשון
כל ששת הבלוטות האלו, מפרישות באופן קבוע, רוק.
יש לרוק 3 תפקידים –
- להרטיב את המזון .
- לרוק יש תכונות אנטיספטיות, הוא חומר שמנקה ומופרש לחלל הפה ותפקידו לנקות את הפה והשיניים. חלל הפה שמור נקי בזכות הרוק.
- הרוק מכיל אנזים בשם אמילן-זה. כשאנחנו מציינים בשם מסוים "זה" בסוף, זה אומר שזה מה שזה מפרק. מפרק פחמימה.
הרוק חשוב מאוד.
בולוס זה ביס אחד שאני בולע אני אמור ללעוס את המזון, עד שהוא נעשה דייסתי ואני יכול לבלוע אותו.
PH בפה בסביבות 7, אמילנזה פעיל ב-PH 7 או בסביבתו.
זה האזור הראשון PH 7.
אמילנזה שמפרק אמילן.
הניסוי הוא לשים חתיכת לחם בפה, ולא ללעוס ואז להרגיש – מתוק ישתחרר בגלל הקלוקוז מהפחמימה.
היה לנו פירוק פיזי ועכשיו פירוק כימי.
העמילן הזה מעורבב היטב בתוך הבולוס שאני בולע וממשיך את פעולתו בצינור הבא שנקרא וושת.
קורס פיזיולוגיה
לאחר שהכנסנו את המזון, הלשון היא גם עם גורם של טעם והטעם זרוע על הלשון, ב-2 שליש קדמיים של הלשון מכילים רצפטורים של טעם, והשליש האחורי של הלשון, קשור במערכת הויסות.
החילוק הוא כך: בחלק הקדמי של הלשון – המתוק
אחריו את המלוח
אחריו את החמוץ
בסוף , באמצע אנו מרגישים את המר
חריף הוא לא טעם, אלא צריבה של תאים
לעומת זאת, יש אוכל שאינו בעל טעם, לדוגמא טופו.
יש גם טעם עוממי.
יש משמעות למתוק שהוא קדמי.
ממש לתינוקות בני יום, שמים להם מתוק והם ממש אוהבים את זה, וגם כאלו שיש להם בעיה לינוק, שמים להם מים מתוקים בשביל למשוך אותם.
וחמוץ מאוד דוחה אותם.
ואז יש חלק שקשור בבליאה, הפיגלוטיס – קנה וושת.
מנגנון הגנה שמכיל סחוס, שנקרא הפיגלוטיס, בכדי למנוע ממזון או מים להיכנס לדרכי הנשימה.
לכן, ברגע שאני בולע או שותה, המים זורמים והמזון נבלע והולך אל האזופוגוס.
אזופוגוס
אזופוגוס הוא צינור שמחבר את הלוע, חוצה את כל המדיאסטינום, עובר את הסרעפת. עד שם זה האזופוגוס.
הוא נקרא וושת.
ובוושת, הבולוס מכיל אמילזה והוא ממשיך לפרק את האמילן לאורך כל הדרך.
מכל אנו למדים שהסביבה הבסיסית של האזופוגוס הוא בערך 7.
מהוושת אל הקיבה.
עקבה
עקבה היא התרחבות של צינור העיכול.
לקיבה 2 פתחים – פתח כניסה ופתח יציאה.
לפתח הכניסה קוראים אקרדיה.
ולפתח הסופי היציאה קוראים פילובוס.
הפילובוס הוא שומר מאוד קפדני ולא מאפשר מעבר אלא אם המזון או תכולת הקיבה, שהתה מספיק זמן בקיבה וזה נגזר מהמורכבות של המזון.
אם אנחנו שותים מים או מיץ, זה עובר די מהר את הקיבה ובתוך מספר דקות זה כבר לא יהיה בקיבה.
אם אנו אוכלים פחמימות קלות, הן יכולות לשהות בקיבה עד שעתיים.
אם אנו אוכלים חלבונים ובשר, זה ישהה עד 4 שעות בקיבה.
ואם או אוכלים מזון כבד שכולל בשר פחמימות ושומנים, זה יכול לשהות עד 6 שעות בקיבה.
מי שמשגיח ודואג שהמזון הזה ישאר בקיבה זמן מתאים זה הפילובוס.
והוא שוער מאוד הדוק.
לעומת זאת, אקרדיה, בכניסה לקיבה, הוא שוער פחות מוצלח והוא לעיתים מאפשר וקורה לפעמים שתכולת מזון עולה למעלה מהקיבה אל הוושת.
וזה נקרא רפלוקס או החזר וושתי.
רפלוקס הוא לא דבר רצוי. החזר זה אומר שהאוכל לא צריך להיות שם.
בקיבה יש בערך 2.5 PH, מאוד חומצי.
כך אנו גורמים לתחושת שריפה וצרבת.
כי המזון מגיע עם החומצה שלו לסביבה שאינה חומצית.
אם החומצה שם באופן זמני, היא גורמת לצרבת, אך אם היא שוהה שם הרבה זמן (קורה לעיתים קרובות), זה יגרום לשריפה – ממש לשריפה של דפנות ההפיטל של הוושת ועם השנים זה גם יכול לפתח ולהפוך לגידול ממאיר ולא פשוט.
בטן גדולה שלוחצת יכולה להביא את זה.
לתנינים יש PH מאוד נמוך בקיבה. שאוכלים חפצים.
למה ה PH בקיבה מאוד גבוה: בכדי להרוג כל דבר בקיבה, אם יש שם משהו חיי, הוא ימות.
בקיבה רמת החומציות היא קטלנית ואמורה לקטול כל מיני גורמים חיים, בקטריות ויצורים אחרים.
החומצה בקיבה היא מסוג HCL – חומצת מלח והיא חומצה חריפה מאוד, שמופרשת על ידי תאי ההפיטל של הקיבה.
בקיבה מופרש הורמון בשם גסטרין. הגסטרין מופרש לאחר שמזון חדש נכנס לקיבה.
ה-PH עולה, כאשר מזון חדש נכנס לקיבה. מוריד את רמת החומציות לכיוון 14.
ואז אני רוצה לשמור על רמת החומציות בקיבה, אז נוכחות של מזון חדש מדווחת וזה גורם לשחרור של גסטרין שגורם לשחרור לחומצת HCL ולהעלאת רמת החומציות לכיוון 14.
בקיבה רמת חומציות 2, לאחר שאוכלים הוא עולה ל- 5-7.
לכן, הקיבה מפרישה קסטרין שגורם להעלאת את החומציות של הקיבה, הורדת ה PH.
ככל שנאכל דבר בסיסי יותר, נזדקק לתיקון גדול יותר.
הורמון הגסטרין – תפקידם לעורר חומצה ולהוריד את ה PH
ניסוי: לוקחים חלב ושמים עליו לימון והוא מתחיל להתגבן, מצד אחד חלבון ומצד שני נוזל.
עוד קורה בקיבה, מופרש אמזין בשם פפסין שתוקף חלבון – מתחיל לפרק חלבון.
אמילזה בפה ובוושת
ועכשיו יש לנו פפסין שתוקף חלבון בקיבה.
הקיבה בנויה מ-3 סוגים של רקמות – בפנים רקמת חיפוי, מעלה רקמת שריר ומעליה רקמת חיבור.
רקמת ההפיטל של הקיבה, מצוידת בתאים שמפרישים חומצת HCL, בתאים שמפרישים גסטרין ותאים שמפרישים פפסין.
דופן הקיבה בנויה מ2 כיוונים שונים – קבוצת שרירים אחת לאורך מתכווצת ואז מתקבלת תנועה של ערבול או לישה. אני לש את השק הזה מכל הכיוונים.
טרמיה
טרמיה: הקרדיה, אינו שוער טוב ולפעמים לא רק מאפשר רפלוקס, לא רק תוכן קיבה, אלא לפעמים אפילו חלק מהקיבה עולה את הסרעפת.
עובר את האבדומן אל המדיאסטינום
קוראים לזה טרמיה , גלישה או שבר והוא בא לתאר מצב של איזה שהוא גורם אנטומי עבר לגבול שהוא לא צריך להיות שם.
שבר סרעפתי היאטוסרניה
קורס פיזיולוגיה: אבל בנושא הסרעפת, גלישה של הקיבה או חלק ממנה, עוברים את הסרעפת למעלה ונכנסים למדיאסטינום, וזה נקרא היאטוסרניה.
בקע ושבר הן מילים דומות, בערך מסוים.
אם זה בקע טבורי ,אז ממש רואים את זה מהטבור בולט – רואים בליטה. לפעמים זה מסתדר ולפעמים לא.
האנשים אשר סובלים מרפלוקס ומריאטוסרניה , יסבלו מאוד לאחר אכילת מזונות מטוגנים או חריפים.
והם יהיו מאוד מוגבלים בלשכב לאחר האוכל, לכן ולפעמים אין ברירה, הם מגיעים להתערבות כירורגית.
ואז המזון לאחר שעוכל בקיבה עובר לתחנה הבאה.
